פסק-דין בתיק פר"ק 23231-06-11

מונח בפני ערעורה של גב' נבין ג'בארה שיח יוסף על החלטת הנאמן של עיריית טייבה לדחות את תביעת החוב שהגישה. עניין לנו במערערת, אשר לטענתה עבדה במחלקת החינוך בעיריה, וזאת במשך מעט למעלה משנה, בתקופת הקפאת ההליכים הראשונה. הנאמן אינו פוסל לחלוטין את האפשרות כי המערערת אכן עבדה בפועל חלק מן התקופה, אולם לשיטתו, מיעוט הראיות וחולשתן (כך למשל, דוחות נוכחות חלקיים ולא חתומים, מכתבים חסרי תאריך ועוד), מצטרף לעובדה כי בספרי העיריה אין המערערת מופיעה כעובדת, ואין מנוס מדחיית תביעתה. כונס הנכסים הרשמי מצטרף לעמדת הנאמן, ועותר אף הוא לדחיית תביעת החוב והערעור.

עיינתי בערעור ובתגובות לו, ועתה ניתנת החלטתי .

1.                  מן הראוי לדון ולדחות בקצרה את טענות הסף אותן מעלה המערערת. זאת, באשר טענות אלו, במלוא הכבוד הראוי, מנוגדות לדיני חדלות הפרעון בכלל, ולמעמדו המעין-שיפוטי של הנאמן המכריע בתביעות חוב כלל.

א.         בנסיבות המקרה, ספק אם יש מקום לטענת "נזק ראייתי" שמקורו ב"שיהוי" מצד הנאמן דווקא. זאת כאשר ממילא חלפו שנים ארוכות ממועד ההעסקה הנטענת ועד למועד הגשת תביעות החוב מחד גיסא, ואילו הנאמן וצוותו מטופלים במאות רבות של תביעות חוב (אם לא למעלה מכך) מאידך גיסא. זאת ועוד; משמעות קבלתה של טענה שכזו, אינה מוגבלת כלל ועיקר למקרה הנוכחי, ומשמעה כמעט אילוץ של הנאמן לקבל את מרבית תביעות החוב שמוגשות לו כפי שהן, אף אם הן דלות בראיות.
בשולי נקודה זו אעיר, כי מעבר לכל האמור לעיל, ספק גדול אם חלק ניכר מן הבעיה הראייתית בנסיבות המקרה אינה נופלת לפתחה של המערערת דווקא. כך, נוכח הדרך בה הסכימה להעסקה (אם אכן הועסקה) במשך למעלה משנה, בלא כל תלושי שכר או מסמכים רשמיים של העירייה המעידים באורח חד-משמעי לזכאותה לשכר. זאת, מכח קל וחומר כאשר העירייה היתה מצויה באותה עת בהקפאת הליכים. דומה, כי דווקא בשל התנהלות זו של המערערת, נובע האילוץ להתייחס ל"ראיות מסדר שני", שמעצם טיבן הינן עמומות וחמקמקות בהרבה. בנסיבות המקרה, כאמור, דומה כי חלק ניכר מן האשם בעניין זה רובץ דווקא לפתחה של המערערת - ואין לה להלין אלא על עצמה בלבד.

ב.         טענות בא-כוחה המלומד של המערערת בעניין הצצה מעבר לפרגוד, במלוא הכבוד הראוי, אינן נכונות ואף מנוגדות לדין ולהגיון. בלא צורך לחזור על מה שהובהר הבהר היטב בפסקי דין רבים - לא אחת אף בעניין עיריית טייבה עצמה - די אם אזכיר, כי נטל ההוכחה מוטל תמיד על כתפי הנושה , ובוודאי שלא הנאמן הוא זה שצריך להוכיח תרמית או קנוניה מצד נושה כזה או אחר כדי לדחות את תביעת החוב.

זאת ועוד; שגה בא-כוחה של המערערת כאשר התייחס לנאמן, במשתמע, כאל מעין פרקליט של הצד שכנגד, ולא כגורם בעל מעמד מעין-שיפוטי, אשר בסמכותו לערוך בירורים, להתרשם ממשקל של עדויות ומסמכים ולקבוע תשתית עובדתית.
אמנם, מקום בו הנושה מציג פסק-דין חלוט שניתן לאחר בירור לגופו של עניין , יש בכך ראיה חזקה מאד לכאורה לנכונות התביעה, ובדרך-כלל די בכך בכדי לקבל את תביעת החוב. אלא, שבא-כוחה של המערערת מפרש עניין זה באורח שאינו נכון, כאשר הוא מבקש לאבחן פסק דין שניתן עקב אי-התייצבות מפסק-דין שניתן עקב אי הגשת תצהירי עדות ראשית. בעניין זה, המבחן הנכון הינו פשוט וברור: האם פסק-הדין ניתן לאחר דיון לגופו של עניין בעמדות הצדדים והכרעה שיפוטית במחלוקות ביניהן, או שמא עסקינן ב"נצחון טכני" גרידא, שניתן עקב אי-התייצבות או כשל דיוני דומה . לעניין זה, במלוא הכבוד הראוי אין כל נפקא מינא אם כשלה הנתבעת מלהתייצב בכלל, או שמא התייצבה לישיבה מקדמית, אולם לקתה באי-הגשת למעשה של עיקר כתב ההגנה או התצהירים התומכים בו. כך או אחרת, הרי שפסק הדין ניתן, כ"נצחון טכני" לפי עמדת התובעת בלבד, בלא דיון לגופו של עניין. ככזה, חלה על הנאמן חובה "להציץ מאחורי הפרגוד", ובדין עשה כן.

2.                  לגופם של דברים, חרף כל הצער ואי הנחת שבדבר, הרי שלא עלה בידי המערערת להוכיח את חוקיות העסקתה. זאת כאשר, להבדיל מפרשיות אחרות שנידונו בתיק זה, בנסיבות אשר מהן עולה ספק אף לגבי תום ליבה, וליתר דיוק - תמיהה האם לא היתה מודעת או צריכה להיות מודעת לבעייתיות של אורח העסקתה, אולם בחרה "לעצום עיניים"; שמא, בתקווה שגורם כזה או אחר בעיריה דואג לענייניה "באורח לא רשמי", וידאג בעתיד להתגבר על העובדה כי אין היא מועסקת באורח חוקי, ואף בניגוד להוראות בית המשפט, כל זאת בתקופה של הקפאת הליכים (!)

א.         המערערת אינה מופיעה כלל ועיקר בספרי העיריה כעובדת.

ב.         דוחות הנוכחות של המערערת תמוהים, ומעלים יותר תהיות מאשר פותרים אותן.

ג.          לא זו בלבד, שאין כל אישור מתוארך להעסקה, או מסמך ממנו עולה מצג רשמי כביכול של העירייה אשר ממנו יכול ותנבע אצל עובד סביר תחושה כי העסקתו מוסדרת כדין, הרי שבעניננו מלמד מכתב החשב המלווה את ההיפך הגמור. ממכתבו של מר גנטוס עולה, כי העסקתה של המערערת נעשתה בלא אישור, הוא מתנגד לה לגמרי ומסרב לאשרה, ואף מתייחס לשיק שהוצא לפקודתה כתקלה חמורה אשר יש למצוא את האחראים לה.

3.                  זאת ואף זאת; נוכח חשיבות העניין אחזור ואדגיש, כי צודק הנאמן בהעירו על החומרה המיוחדת שנובעת מן העובדה, כי אותה העסקה לכאורה נעשתה בתקופת הקפאת ההליכים הראשונה של העיריה , בלא כל אישור - ואם אכן כך היו הדברים בפועל, הרי שנעשו "מתחת לאפם" של הנאמנים דאז; קרי, דמויות כאלו ואחרות בעיריה התעלמו מהחלטות מפורשות של בית משפט , והתקשרו עם עובדים "מתחת לשטיח" - שמא, תוך הבטחה שבהמשך, לאחר הסרת הפיקוח של הנאמנים, תתאפשר "התחשבנות" בין הצדדים.
התנהלות כזו גובלת בעבריינות לשמה, שלא לומר רמיסה בוטה של העקרונות הבסיסיים ביותר של שלטון החוק והחובות החלים על עובדי ציבור, ואין ליתן לה יד. אמנם, במקרים מסויימים פסק בית משפט זה לפנים משורת הדין - אולם זאת, כאשר שוכנע כי הנושה היה גורם חיצוני, כגון ספק או נותן שירות מזדמן, אשר הוצג לו מצג אמין לכאורה , ולמעשה הפיל אותו בפח על לא עוול בכפו.
אלא, שלא דין ספק מזדמן או מבצע עבודה חד-פעמית, אשר ממילא זכאי בדרך-כלל לתשלום רק לאחר סיום העבודה, כדין עובד עיריה, אשר רשאי וחייב לצפות להעסקה מסודרת, לרבות הוצאת תלושי שכר אחת לחודש. מצב בו עובד עיריה כביכול אינו מקבל תלושי שכר, מקום בו העיריה מתפקדת ומשלמת שכר באורח סדיר (להבדיל אולי מן החודשים שטרם קריסתה בשנית, מקום בו המנגנון כולו התפורר וכל או רוב העובדים לא זכו לתשלום במשך חודשים), הינו מצב אשר עליו "להדליק אור אדום" בליבו של כל עובד סביר. אם המשיך עובד שכזה לעבוד כרגיל, ואף בלא שהוא מציג מסמכים המכילים פניות חוזרות ונשנות שלו אל הממונים לקבלת משכורת, הרי במקרים מסויימים יש בכך ראיה חזקה לכאורה לרעתו; קרי, ראיה לכאורה כי העובד נתן ידו, במודע, לצורה "לא שגרתית" של העסקה, על כל המשתמע מכך. יוצא, כי עובד כזה נטל על עצמו סיכון, בין אם בשל שהוא סומך על מקורב "בעל מילה" כזה או אחר, ובין אם מכל סיבה אחרת; ואין לו אלא להלין על עצמו, אם הסיכון מתממש.

לא מן המותר לאזכר אף את פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעב' 6601/01 עאזם נ' עיריית טייבה - שאף היא מתייחסת, הפלא ופלא, לאותה עיריה ולמעשה לאותה תקופה.

" בתקופת הקפאת ההליכים בעירייה לא ניתן היה להעסיק או לשכור לעבודה איש, מבלי שנתקבל לכך אישור מן הנאמנים אשר מונו על-ידי בית המשפט המחוזי. על כן, אם התקבל מאן דהוא לעבודה על-ידי גורם כלשהו בעירייה בתוך תקופת הקפאת ההליכים, מבלי שנתקבל לכך אישור של הנאמנים, אין מנוס אלא לקבוע כי מינויו בוצע על-ידי גורם שהיה חסר סמכות לבצוע, ועל כן היתה העסקתו כולה בלתי חוקית".

דברים אלו מדברים בעד עצמם. אכן, אין ספק כי התנהלות שכזו היתה, למרבה הצער, חזיון נפרץ בטייבה עד לקריסתה בשנית, תוך שכל מנגנון העיריה מתפורר, וחושף חובות עתק, שלא לדבר על חשד ל"תעשיה" שלמה של התקשרויות תמוהות, העברת כספים למקורבים והתעלמות בוטה מכל שמץ של טוהר מידות או חובות החלות על רשויות מנהל. צודק הנאמן, בטענתו כי נהלים פסולים אלו תרמו עד מאד להגעת העיריה אל סף פי פחת, ואין להשלים עימם.